איך מציירים אורגזמה בלי לצייר גוף? השאלה הזאת עמדה במרכז תחרות יצירה שהזמינה אנשים לתת צורה לחוויה אישית מאוד. במקום לתאר מה קורה מבחוץ, המשתתפים התבקשו להראות איך התחושה נחווית מבפנים — באמצעות קווים, צבעים, צילום או כל דרך חזותית אחרת.

זה נשמע כמו אתגר משונה, ויש בו גם משהו משעשע, אבל הוא נוגע בקושי אמיתי: אין לנו דרך להרגיש בדיוק את מה שמישהו אחר מרגיש. אפשר להשתמש באותן מילים, ואפילו לדבר על חוויות דומות, ועדיין להתכוון לתחושות שונות לגמרי.

אין תמונה אחת שתתאים לכולם

גם אנשים בעלי מבנה אנטומי דומה והעדפות דומות לא בהכרח חווים עוררות או אורגזמה באותה צורה. מה שמעורר אדם אחד עשוי להיות נעים אך לא מסעיר עבור אחר. גם התיאור משתנה: מישהו עשוי לחשוב על גל שמתפשט, ומישהי אחרת על רגע של ריכוז שאחריו מגיע שחרור.

אלה דימויים, לא הגדרות רפואיות ולא רשימת תחושות שצריך לסמן עליה וי. ציור יכול לעזור להעביר משהו שקשה להסביר במילים, אבל הוא אינו מדד לעוצמה, לאיכות או ל״תקינות״ של החוויה. אין סיבה לצפות שהחוויה האישית תיראה כמו ציור של מישהו אחר.

מהתיאור המילולי אל הדף

לפי התיאור המקורי, הרעיון צמח מתחרות קודמת שבה אנשים התבקשו לתאר במילים את האורגזמה שלהם. מגוון התשובות עורר רצון לנסות כיוון נוסף: לא רק לספר על התחושה, אלא להמחיש אותה.

בהמשך קיבל המאייר סטיוארט, שאייר עבור הבלוג שבו פורסמה היוזמה, את המשימה לצייר אורגזמה. האתגר לא היה ליצור איור אנטומי, אלא לתת ביטוי חזותי למשהו שאין לו מראה מוסכם. התגובות לאיור הובילו לתחרות נוספת, בשיתוף SexToys.co.uk ובהשראת ביש, העוסק בחינוך מיני.

מדובר בתחרות המתוארת בפרסום ישן, ולא בהזמנה עדכנית להשתתפות. במקור מופיעים מועדים בחודש נובמבר ללא שנת האירוע, ולכן אין בסיס להציג את ההרשמה, הפרסים או ההצבעה כפעילים כיום.

מה התבקשו המשתתפים ליצור

ההנחיה המרכזית הייתה להראות את התחושה, לא את איברי הגוף. אפשר היה להשתמש בציור, בצבעי עיפרון, בגרפיקה, בצילום או בטכניקה אחרת שתעביר את הרעיון. לא נדרש ניסיון אמנותי מקצועי; הדגש היה על ביטוי אישי שאפשר לזהות בו מחשבה או רגש.

• השתתפות למבוגרים בלבד: התחרות יועדה לבני 18 ומעלה.
• ללא צילומים מפורשים של איברי מין: המטרה הייתה לתרגם חוויה לדימוי, ולא לתעד את הגוף באופן מפורש.
• הגשה גמישה: אפשר היה לשלוח את היצירה בדוא״ל, או לפרסם אותה בטוויטר, בפייסבוק או בבלוג אישי ולשלוח קישור. נושא ההודעה שהתבקש היה “OMG orgasms”. כתובת להגשה אינה מופיעה בטקסט שנמסר.
• הסכמה לפרסום: המשתתפים נדרשו לאפשר את שיתוף היצירה ופרסומה, אך יכלו לבחור להישאר אנונימיים.

לפי לוח הזמנים המקורי, מועד ההגשה האחרון היה 10 בנובמבר לפי שעון בריטניה. פרסום העבודות וטופס ההצבעה תוכנן ל־11 בנובמבר, בחירת הזוכה ל־21 בנובמבר וההכרזה ל־24 בנובמבר. צוות השיפוט כלל את אמה מטעם SexToys, את סטיוארט, את ג׳סטין, המוכר כביש, ואת מארגן התחרות; הצבעת הקהל הייתה חלק מתהליך הבחירה.

חבילת הפרס שתוארה כללה שובר בשווי 100 ליש״ט לקנייה באתרים נבחרים, ספר או מוצר נוסף בתחום, והפתעה. במקום לחלק פרסים לשלושה מקומות, הוצע לרכז את החבילה אצל זוכה אחד. אלה פרטי ההצעה המקורית בלבד, לא הבטחה לפרס שאפשר לקבל כעת.

איך ניגשים לציור של תחושה

גם בלי תחרות, אפשר להתנסות ברעיון כתרגיל יצירתי פרטי. לא חייבים להתחיל מהשאלה הגדולה ״איך נראית אורגזמה?״. לפעמים קל יותר לבחור מאפיין אחד: האם התחושה מצטברת בהדרגה, מופיעה בפתאומיות, מתפשטת או מתמקדת? האם מתאים לה קו רציף, רצף של סימנים או שינוי בצפיפות?

אפשר לנסות כמה סקיצות קטנות במקום לחפש מיד ציור מוצלח. למשל, אותה תחושה יכולה לקבל ביטוי בקווים שהולכים ומצטופפים, או בצבע שמתפשט מתוך אזור מצומצם. במקור הוזכרו גם דימויים של גלים בגוף ושל הדים לקול בזמן השיא. אלה נקודות מוצא אפשריות, לא תבניות שצריך לחקות.

אם משתפים את העבודה, כדאי להחליט מראש מה נוח לחשוף: את הציור בלבד, הסבר קצר או גם שם. אפשר לתאר תחושה בלי למסור פרטים אינטימיים שלא רוצים לפרסם. וגם מותר להשאיר את הדף במגירה — עצם הניסיון למצוא לחוויה שפה חזותית אינו מחייב קהל.

העניין בתרגיל אינו לגלות מי צייר את האורגזמה ״נכון״. הוא נמצא בהבדלים בין העבודות: אותה מילה יכולה להפוך אצל אנשים שונים לקצב, לתנועה או למרחב אחר לגמרי. ציור לא מאפשר להיכנס לחוויה של אדם אחר, אבל הוא יכול לתת לנו הצצה לאופן שבו אותו אדם בוחר לתאר אותה.