לעיתים רחוקות אני מפסיק לאהוב מישהו פשוט כי הפסקתי לקיים איתו יחסי מין. סיום קשר מיני לא תמיד אומר גם את סיום הקשר כולו. בדרך כלל לפני שהיינו באים במגע עם הגוף זה עם זה, היינו חברים. בין אם זה היה הסכמה חד-פעמית, מפגש קצר אך משמעותי, או קשר לטווח ארוך—משהו משותף שיצרנו יחד נשאר עמי גם לאחר סיומו, ותחושת אובדן של הדבר הזה מרגשת ומעוררת נוסטלגיה.

בתקופה האחרונה אני חש חביבות וגעגועים במידה מסוימת. מאמר שכתבתי לכתב עת שתיעד חוויות סקס עם אקסים שלי ששלחתי להם ביקורות על חוויות המין שלנו השאיר אותי בתדהמה. כשערכתי רשימה של האנשים שאולי אשים לבקש מהם חוות דעת, הופתעתי לגלות כמה מהם עדיין בגדר ‘איתי בשאלות אקראיות’—שומרים איתי על קשר כזה, שלא בהכרח קשור לבקיאות או קרבה רומנטית, פשוט מכיוון שיש בינינו היסטוריה משותפת.

בהערכות גסות, אני בקשר מיידי במייל עם כחצי מהאנשים שחלקתי איתם חוויות מין, אף שאינם בהכרח חברים לשתייה תכופה או אנשים שהייתי מזמין אליהם למסיבה. ישנם שלושה או ארבעה אנשים שפחות אוחזים עמי קשר—בשל מהות התנהגותם או חוסר משותפות חוץ מרצון לחבור יחד. חלק אחר אבדתי איתם את הקשר, אך אם יפגשו אותי ברחוב, אני אקנה להם קפה מיידית. וישנו גם חלק שנותר לי לחוש כלפיהם בתחושת תערובת של שמחה ועצב—a תודעה שלא אוכל עוד לחבק או לגעת בהם, אך הזיכרונות חמים מאוד ועשירים בלב.

האם אהבת אותי?

זה נשמע כמו משהו שיכול היה להישמע כסוג של שאלה מהסוג שמוצאים ב”High Fidelity”—ליצור קשר עם אנשים ולבקש מהם לדרג אותי במיטה. אך זה היה דווקא מעניין ומהנה לנסות, והכתיבה במגזין מאפשרת לי לחקור תהליכים בלתי צפויים, כמו צפייה בתיעודים על פורנו בנטפליקס—שהפכו לסוג של פרויקט חופשי שהשפיע על ההמלצות של האפליקציות שלי.

השאלה עצמה היא פשוטה יחסית, בעיקר כי אלו שהם פחות ישמחו לענות עליה הם ככל הנראה אלה שאיבדתי איתם את הקשר—הגבר שהכרתי באוניברסיטה, שזיינתי פעם אחת, בלי התלהבות מיוחדת, כאילו מנסה לתקן מכשיר מsl. האיש שניסיתי לשכנע כמה פעמים שיפסיק, אבל הוא המשיך לתלוש לי שיער עד שהחלקים נשרו על השמיכה. והנערה שהכרתי בחנייה, חוויה די גרועה.

האנשים שהייתי בקשר איתם הם בדיוק אלה שאני הכי נהנה איתם בחוויות מין—אנשים טובים, רעיונות טובים, שיכולים לומר לי בדיוק איך אני נראה במיטה, וגם להודות כנה אם הם לא מרגישים בנוח עם משהו. מבלי להרגיש נחות או מתביישים, הם שופטים בלי סינונים.

למען האמת, למרות שזה מחמם את הלב לשמוע שאני לא הייתי כל כך גרוע, ומה שהתרחש היה חוויה נעימה—אני תוהה שברוב המקרים שאלה שיותר חשוב לשאול אותם היא פשוט: “האם הייתם אוהבים אותי?” שאלה רחבה ובעיקר ממצה, כי היא כוללת את כל הקשר—האהבה, הלחץ, ההכחשה והגילויים. אנחנו נתונים לסלוח על טעות שנעשתה במיטה, אם האדם שמולנו מספיק טוב ומדבר אלינו באותנטיות.

זו כנראה הסיבה שאני כותב את המאמר—לא כדי לקוות לקבל מענה מהאקסים שיגידו: “בטח שאהבתי אותך, אידיוט,” אלא דווקא כדי להכריז בפומבי שאני אהבתי אותם. הרבה. והאהבה, התשוקה והקשר החברתי לא מתים כשאנחנו מפסיקים לקיים יחסי מין. אנחנו אולי נפגשים בפעמים מועטות, שולחים הודעות במייל פעם בשנה, או סתם שוכחים לחבב את הפוסטים של האחר בפייסבוק—אבל אני עדיין מסתכל על חלק מהם ומרגיש: “איזה בר מזל הייתי שזכיתי להכיר אותם ככה.”