במהלך הפעם הראשונה שהייתי באירוע קהילתי בקרב חובבי BDSM, שאל אותי רוב האנשים שנפגשתי איתם שאלה בסיסית אך משמעותית: “אתה בוסט או בתחתית?” כשהתערבבנו עם אנשים מאוד נעימים והיה לבושם מגוון – מחולצות ג’ינס פשוטות ועד תרגילי חבל וקפדות – כולם חיפשו לדעת:

“האם אתה תומך או מקבל?”

“האם אתה שליטה או משועבד?”

“מה אתה?”

בתקופה ההיא, במקום למצוא מונח מדויק ומכובד להסביר את עצמנו, בחרנו בתגובות כלליות כמו “לא יודעת” או “זה תלוי במצב”. אחרי שחקרנו את התחום מקרוב – בעיקר דרך קריאה אינטנסיבית של בלוגים ודיונים בפורומים – הסקנו שהגישה שלנו הייתה יותר סקרנית ונעימה מאשר שייכות לתפקיד מובחן. אף לא אחד מאיתנו נחשב לאיש דומיננטי במיוחד, וגם לא הרגשנו נוח באשכול של תפקידים ארציים שמדביקים תוויות של שליטה או הישמעות, משום דאגנו שזה יפגע ביכולת שלנו להרגיש חופשיים ומשחקיים באותה מידה כמו בערב בילוי רגיל.

זה אולי נשמע מעט טיפשי, אבל באותה תקופה היינו צעירים מאוד וללא ניסיון קודם בתחום. לא ידענו בדיוק איך לפעול או מה באמת מעניין אותנו.

מה משמעות המונח ‘switch’?

בכל אופן, עבור אלה שמתחילים את דרכם בעולם של BDSM ולומדים עליו מתוך התרגשות ופחד יחד, חשוב לדעת שאני עצמי עדיין לא מבין היטב את התחום כמו שהייתי לפני שנים — למעשה, לא הרבה השתנה. אני עדיין מנסה להבין את ההבדלים בין תפקידים וסוגי משחקים, ומרגיש לעיתים תפרן במקרה של שיחות עם חברים הקרובים לתחום על מועדוני הלילה שבהם הם משתתפים ועל סצנות שהם מקיימים.

הדבר שמעסיק אותי במיוחד עד היום הוא ההגדרה של המונח ‘switch’. כשאמרתי שאני ‘switch’, לא תמיד אנשים היו בטוחים במה הכוונה, ושאלו אותי בצורה כזו או אחרת מה אני בדיוק באותו רגע. קרה שביקשו לדעת if אני “דומיננטית” או “פאסיבית” באותו רגע, כאילו שמצב הרוח המיני שלנו הוא כמו לבישת מעיל חורף או קיץ – משהו שנבחר מראש ולא משתנה במהלך הערב.

לפעמים אנשים חזו בתמיהה שאוכל להצהיר שבאותו רגע אני “דומיננטית” ומחוויחים בהנחת ידיים על אנסות אוחזות ושימוש באלות ומגפיים. אבל זה לא תמיד כך. לא תמיד יש תכנון מראש, וגם לא תמיד זה רצוי או אפשרי. עבור מישהי כמוני, ‘switch’ הוא לא בהכרח מצב שהחלטתי מראש, אלא משהו שמתרחש באותו רגע, כתוצאה משינוי פתאומי שמציע לי אפשרות חדשה ופועם בתוך החוויה.

האהבה שלי ל’סווייכ’ ב-BDSM

המשפט “אם אני רעה, גם אתה” משקף את ההבדלים בין התפקידים לעיתים קרובות. כאשר אתה מכה אותי עם רצועת עור, ואני מתקפלת לכדור קטן, מתוחת שרירים כשרצון להרגיש את הכאב – לפעמים אני רוצה להחזיר. לא באסטרטגיה מדוקדקת ומתוכננת, אלא מכה מיידית של נקמה, שיח ידידותי שיכול להפוך לדיון על ההדרכה ולמה שקרה. זו לא תחרות מסודרת, אלא מיני קרב שבו שני הצדדים מקבלים הזדמנות להשתלט ולהיות השולטים, חשים גירוי מיני כאשר הפכתי את התפקיד על עצמי באופן רגעי.

כשאתה עומד מעליי, אוחז בגרון שלי, אני רוצה לנסות להיאבק, לנסות להשתחרר, להכות אותך חזרה, להפוך אותך ולגרום לך להרגיש חנוק בעת שאני מגדילה את העוררות שלי. ה-switch אצלי אינו בהכרח החלטה רציונלית אלא יותר ברגעים של שינויים מיידיים, שבהם השלטון מקבל ממני חותמת של רגע ומעביר את ההגמוניה חזרה אליך. זה כמו משחק שבו שני הצדדים מחזיקים ושולטים, וכל פעם שהכוח עובר בינינו זה מרגש ומניע אותנו למעלה.

אני אוהבת ל-switch כי זה מאפשר לי לא לבחור מראש תפקיד, אלא לשחק עם ההתחלפות, לתחרות לא סימפטית אך מרתקת על השליטה. זה כמו להילחם ולהתחרות על מי שולט כרגע, וכל אחד מהשניים זוכה והשני מפסיד לרגע, עד שהמחזור חוזר. זה מוסיף לריגוש ומביא תחושת חופש ויצירתיות רבה יותר לחוויות שלנו.