פוסט אורח השבועי נכתב על ידי כותבת מצוינת שמביאה לתוך בלוג המין שלה תובנות ומחשבות. היא מצליחה לשלב בין תחושת התשוקה וההומור היומיומי, וכשהיא שלחה את הטקסט שלה על הפעם הראשונה בה היא עשתה סוג של עיסוק עצמי, רציתי לחזור בזמן, להראות לעצמי בגיל הנעורים ולהגיד: “אתה לא לבד! גם אחרים מחפשים חומר מגרה לגעגוע!”

הפעם הראשונה שבה עשיתי עיסוק עצמי

לפני שהתחלתי לעשות עיסוק עצמי, כבר הייתי מרותקת ליחסי מין מחרמנים בדמיוני. הייתי מאוחרת יחסית להתחיל, ורק בגיל 18 התחלתי בפעילות עצמית בפומבי. אך הזיכרון הראשון שאני זכורה בו שיש לי פנטזיה מינית קשורה אליו היה כבר מזמן לפני כן — משהו קצת שובב על נשיקה סוערת עם כוכב/ת זמר שהייתי חולה עליו, שנכנסה לי לראש בזמן מבחן. חשבתי על מין הרבה יותר זמן, כמו שאמרה דמות אחרת, תמיד סקרנתי בנוגע ל”נושאי מין”. בעיקר כי התפיסות שהיו לי בבית ובבית הספר לא היו שלמות, להיפך — חלקיות ומבולבלות.

החינוך המיני שקיבלתי (שכלל פעם את אמא של חברה לכיתה, שיועצת לידה ומביאה להמחשה של שליה בבית הספר — אירוע מעניין ומרתק, אוקיי…) לא היו תמלילים אחידים עם מה שנחשפתי אליו בבית. הסברים רפואיים על תהליך הלידה, וזיהוי דברי זימה של ההורים או מגזינים שהיו מונחים אקראית ברחבי הבית — כל אלה לא היו הרמוניה מושלמת, אלא יותר סוג של חשיפה פתאומית לעולם חדש שלא היה מסביר לי דבר בבית. ומרוב שהיה לי סקרנות, גם כשהייתי צריכה להיות פרוצה, רציתי לדעת את כל הפרטים. שאדע הכל ואוכל לחרוג מהם, לשמח אחרים עם הידע שלי על מין.

מסיימת את הקורס הקצר על חינוך מיני לאחר ארבעה שבועות בלבד בבית הספר התיכון — שזו הייתה תקופה שבה סבב השיחות על מין היה רק בצחוק, בין התלמידים — הבנתי שמה שלמדתי לא כיסה כמעט כלום חוץ מהחלק של הרבייה, וזה אפילו לא החלק היפה, אלא הריאלי והמאיים.

החלטתי שהגיע הזמן להשתמש במוח שלי. הוא (למרות ההבדלים בינינו) מצוין בזיהוי חומר מיני. בין אם זה במאמר בעיתון, באייטם במגזין או בסרטון פורנוגראפי בלילה מאוחרת בטלוויזיה — המוח שלי ימצא את כל מה שמעניין, במהירות וביעילות. לכן, הרשיתי למנוע החיפוש המסחרי במוח שלי לחקור, והתחלתי לשייט בעולם המיני שנפתח בפניי, מלא במילים, תיאורים, תמונות ודמיונות שהעסיקו אותי יותר ויותר.

בד בבד, ספגתי את כל מה שיכולתי למצוא על מין — תיארתי לעצמי כמו שאוכל את כל הקערה של דגנים בבוקר. והייתי ממש בר מזל, כי רוב חבריי לכיתה היו נערים מועשרים בהורמונים, ולכן בשעות הערב היינו יושבים ליד הלפטופ וצופים בסרטי פורנו כאלו ואחרים — חלקם קטעי הטרן הנטאי המיוחדים, אחרים סרטוני סטודיו עם תלבושות מצחיקות או סצנות מפתיעות. זאת הייתה תולדה של חינוך עצמי שהייתי נוהגת ללמוד לבד, ומכל עבר. התמונות והמחשבות הפכו חיות ומוחשיות — ומאז השאלות שהפנמתי היו רבות ועמוקות: למה עדיין לא עשיתי את הצעד? למה לא הגעתי לידי עיסוק עצמי?

אני לא שואלת את השאלה הזו יותר — היא עלתה בי בפירוש בזמן שפתחתי את הלב בפני החברה הטובה ביותר שלי. כשאנחנו מסתכלות אחורה, זו לאו דווקא סיבה מסתורית או מיסתורין, אלא פשוט — 1) לא ידעתי איך לעשות את זה, ו־2) גם אם הייתי מודעת לכך, בחדר המגורים בבית הספר לא הייתה הזדמנות פרטית. החיים שם היו מסובכים, והיה ברור שכמו משחק סכום של סיכון, כל ניסיון לשחרור עצמי היה סיכון גדול מדי.

עד שקרה הנס, ולילה אחד, לאחר שנים שבהן חוויתי את ההנאה באופן דמיוני, ומאחר שפיזיונתי הפרטית חזרה אליי—בהיקות של פרטיות—הוצאתי את ידי מתחת לחגורה של הפיג’מה והתחלתי לגעת באיברי המין. כשנגעתי לראשונה בעצמי בקליטור שלי, זה הרגיש כמו פיצוץ במוח. אותה הערה והתשוקה שהייתה בי כל החיים, לא הייתה עוד רק משהו בדמיוני, אלא חיבור ממשי בין הגוף לנפש. הפעם הראשונה שהבנתי שהסקרנות שלך על מין בהחלט משתלמת — הייתה גם הפעם הראשונה שלי שמדדה את עצמי באופן מיידי ואישי, ולא אחר כך.

הייתי רוצה שתהנו מזה כמו שאני נהניתי — אם תרצו למצוא עוד חומרים עליה, תעקבו אחריה ב/או ופשוט בקרו באתר שלה. ותודה ענקית שהגיעה ברגע האחרון והבאה את הפוסט, כי התכוונתי לסגור את התוכנית שלי מראש, והיא חיסכה לי את ההכנות. היא מצחיקה ומהירה, ואני מקנאה—גם היא! לבי מתרקם בהערצה.